הטיפול באומנות ככלי טיפולי מרכזי להשגת שינוי וריפוי ומהיר

הטיפול באומנות ויצירה ככלי טיפולי מרכזי להשגת שינוי וריפוי ומהיר

“לעיתים קרובות הידיים יודעות לפתור את הבעיה שעמה האינטלקט נאבק לשווא”

במהלך התפתחותו שולט הילד על העולם דרך מגוון חושים כגון: מגע, צליל, טעם, תחושה, ראייה, שמיעה, משחק דמיון וגם דרך השפה המילולית -קוגניטיבית המתפתחת מאוחר יותר.

בטיפול המסורתי מצטמצמת העבודה הטיפולית לשימוש בשפה המילולית על חשבון העושר החושי העצום העומד לרשות המטפל והמטופל יחד.
אחד האתגרים של המטפל בטיפול הוא לאפשר למטופל ביטוי מלא ככל האפשר של העולם הסובייקטיבי שלו (עד כמה שהמטופל יכול באותו רגע), לסייע לו בביטוי החוויות הראשוניות החמקמקות ולהתקשר לרגשות עזים ,הרהורים ,תחושות, חלומות , מראות, ריחות, צלילים של ההוויה הבסיסית הקיומית שלו.

השפה המילולית היא ליניאריות ,חד ממדיות ומקבעת מעצם טיבה והיא מתאימה פחות לתיאור ולעיבוד חוויות פנימיות סובייקטיביות ,שפת היצירה לעומתה היא שפה שמעבר למילים, היא רבת חושים ורבת צורות ,בעלת יכולת להתרחב, להתפתח ולהשתנות.

לשימוש בכלים יצירתיים (מוסיקה, קול, שירה, טבע, תנועה, אומנות פלסטית, סיפור ,הדמיה ,פנטזיה ועוד) בתהליך הטיפולי יש כוחות ויתרונות ייחודיים רבים להשגת שינוי וריפוי

הדימויים מייצגים ומגדירים רגשות בצורה עמוקה יותר מאשר הצורה הוורבלית:
השפה המטפורית מתקשרת ישירות לעולם החוויה ,היא מאפשרת ביטוי של רגשות מבולבלים, לא מודעים או לא נגישים לביטוי וורבלי ומסוגלת להכיל עולם מורכב ומנוגד
וכך בעזרת השימוש בשפה המטפורית בטיפול יכול המטופל להציג את ה”עצמי” שלו ואת רגשותיו בצורה רחבה ,עמוקה ,מורכבת ,מגוונת ואמתית יותר מאשר באמצעות השפה המילולית.

היצירה בטיפול עוקפת הגנות ומפחיתה חרדה והתנגדות:
בגלל היותה עקיפה ולא חודרנית, מאפשרת היצירה בטיפול התמודדות עם חשיפה של כאב, קשיים וחולשות בדרך לא מאיימת ולכן היא גם מפחיתה התנגדויות הקיימות בד”כ בטיפול קונבנציונלי.

הטיפול ביצירה מתאים למטופלים רבים והוא מתאים גם עבור מתבגרים ,שהם מוחצנים ומתקשים בד”כ לשתף פעולה בפסיכותרפיה ,בכך שהיא מקלה עליהם תוך שימוש בריחוק המרגיע של המטפורות.

ניתוק הבעיה מה”עצמי” ע”י ביטוייה באמצעות דימוי ומשחק מאפשרת למטופל לתפוס את הבעיה כישות חיצונית ונפרדת ממנו – ולא כמציאות אובייקטיבית.
היא גם מאפשרת למטופל לראות את הבעיה באופן ויזואלי מוחשי, לגעת בה ולשחק בה בדרך יצירתית וחדשה.

רגשות המובעים באמצעות דימויים מאפשרים למטופל להיות מוכר כאינדיבידואל מיוחד, עם חוויות מיוחדות, בעל שפה סובייקטיבית ייחודית ועם כוחות מיוחדים של ביטוי עצמי ויצירתיות.

מטופלים רבים חווים לעיתים קרובות בדידות גדולה המחייבת את המטפל לעבוד איתם ולא עבורם,

השימוש בכלים יצירתיים מסייע למטפל להצטרף אל המטופל ולהיכנס לעולמו הרגשי -סובייקטיבי ,לחוות אתו את הדברים בדרך בלתי אמצעית ולהגיע לרמת הבנה אמפתית גבוהה של עולמו.

שני מרכיבים מהותיים שלובים זה בזה קובעים במידה רבה את הצלחתו של הטיפול:
היכולת להצטרף אל המטופל ולהבין אותו ואת עולמו הפנימי הבנה חווייתית עמוקה, שעליה כבר דיברתי קודם
והיכולת של המטפל לעזור לו לערער עולם פנימי זה ולהבנות אותו מחדש
שעליה ארחיב מעט עכשיו:

הטיפול ביצירה נטוע במרחב פוטנציאלי ,שבו הכול מותר ויכול להתקיים,
המטופל הוא הגיבור בדרמה הפנימית שלו והוא גם המחזאי והבמאי, שיכול לשנות את העלילה בכל רגע כיד הדמיון הטובה עליו.

בתהליך הטיפול ביצירה מתעוררים אצל המטופל היצירתיות והספונטניות, אשר מכניסים אותו לעולם שמעבר לתודעה , עולם בעל מימד אחר של זמן ומציאות –המטופל למעשה נכנס למצב חצי היפנוטי של ריכוז ,חקירה עצמית והתנסות ותוך כדי כך הוא מגיע לגילויים של תובנות ,כיווני חשיבה חדשים ופתרונות יצירתיים חדשים.

דוגמאות לשימוש ביצירה ככלי טיפולי מרכזי
יש הרבה מאוד דוגמאות אך אתן רק 2 קצרות
אקח לדוגמא את ע’ מטופל שלי ,הסובל מהפרעה פוסט טראומתית קשה.

כידוע האמצעי העיקרי בריפוי הפרעה קשה זו הוא חיבור מחדש לחוויות ולזיכרונות הטראומטיים

אך מכיוון שלמטופל הצעיר שלי יש מנגנון הגנה קשיח של דיסוציאציה וניתוק גמור מזיכרונות ורגשות ,בלתי אפשרי הוא להשתמש בשפה המילולית ככלי טיפולי ,וכך מה שהשפה המילולית לא מסוגלת לעשות עושה שפת היצירה:

הציור, הפיסול ,הכתיבה אינטואיטיבית, המשחק ועוד עוזרים לע’ לעקוף את מחסום המילים והקוגניציה, את ההגנות וההתנגדויות שלו ולהתקשר ישירות לעולם החווייתי ראשוני שלו – באמצעות היצירה יכול ע’ לבטא רגשות קשים וטעונים שאינם נגישים כלל לזיכרון הקוגניטיבי ולביטוי מילולי, ולהתחבר אליהם מבלי להיות מודע להם
ובכך מתאפשר לו לעשות עבודת ריפוי: תהליך של ביטוי, עיבוד וארגון של זיכרונות וחוויות טראומטיות ,שבירת דפוסים הרסניים ותהליך של יצירת נראטיב אחר בעל משמעות חדשה.

ב’,מטופלת אחרת שלי בעלת עולם פנימי חסר איזון ,סוער ומציף
כשהיא משתמשת בשפה המילולית לביטוי רגשותיה- החרדה והסערה הפנימית מועצמים ומציפים אותה ואילו הכלים היצירתיים ,שהם מבנים ומארגנים, מאפשרים לה ליצור מיכל עבור עצמה,שהוא היצירה עצמה, ולבטא דרכה ובתוכה את עולמה הרגשי המסוכסך והסוער בצורה מלאה ואותנטית ובו בזמן לבדוק בצורה מאוזנת ורגועה יותר את התכנים הרגשיים העולים מתוך היצירה ולעשות בהם סדר.

ובמילים אחרות הביטוי ביצירה הופך עבור ב’ למניע ולא למשתק, הוא מסייע לה להכיר בכך שכשמופיע כאב אפשר לפעול איתו גם אם הוא במימדים של סופה וגם אם יש כאוס מוחלט
הוא מאפשר לה להתאזן ולנוע ממקום של שקיעה והתבוססות באותו מקום לכיוון של תנועה ושינוי.

התנגדות לשימוש בטיפול ביצירה
לא פעם מביע המטופל התנגדות משימוש בכלים יצירתיים בטיפול
הוא יכול לומר: “אני לא יודע לצייר ” זה מגוחך”, “זה ילדותי ” “אין לי חשק” בכו’
אלו בד”כ ביטויים של התנגדויות ,חשש וקושי.

הנה כמה הצעות למטפל ,המעוניין להכניס את הכלים היצירתיים לטיפול

1. מאוד תלוי עד כמה המטפל מאמין בכוחם של הכלים היצירתיים ,עד כמה נלהב מהם ומרגיש נוח איתם.
מניסיוני הרבה יותר קל לגייס מטופלים כולל בני נוער לעבור למדיה היצירתית אם מתקיימים התנאים הללו שהזכרתי.
אני יכולה לומר שבעבודה עם מתבגרים באל-סם רק מעטים מאוד סרבו לעבוד באמצעות היצירה

2. כמו שאנו המטפלים עובדים על התנגדות לטיפול כשאנו נתקלים בה -כך כדאי לעבוד על ההתנגדות לעבודה באמצעות יצירה ולבדוק מה החשש

3. כדאי לעודד ולהלהיב את המטופל להיפתח למשהו חדש למרות החשש- זה מאוד עוזר ומשכנע

4. לא להתעקש על כלי יצירתי מסוים אלא להציע לו לעבוד עם מדיום יצירתי איתו הוא מרגיש נוח

5. אפשר לתת למטופל לעבוד באמצעות הכלים היצירתיים הקלים יותר למשל להציע לו ציור במקום תנועה ואם הוא מביע קושי לצייר אפשר לעבור למדיה יצירתית קלה יותר ולהציע לו רק לדמיין.

ביבליוגרפיה
ד”ר אסתר אליצור .”ציפורים בראש, פרפרים בבטן וחיות אחרות: השימוש המטאפורות בתהליך הטיפול “ד”ר פינקי פיינשטיין “ריפוי בציור אינטואיטיבי”

2018-10-30T15:35:23+00:00 26.12.2017|

השאר תגובה

קבלי את המדריך שיעזור לך,
להגיע להערכה עצמית גבוהה​